גזר דין בתיק ת"פ 52962-02-12

ביום 13.6.12 הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות תקיפה חובלנית של בת-זוג ואיומים. במסגרת ההסדר, הגבילה עצמה התביעה לעתירה עונשית של מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות (אם יימצא הנאשם מתאים לכך), מאסר על-תנאי וקנס, וכל זאת לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. ההגנה לא הוגבלה בטיעוניה.

כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם מגולל אירוע קשה:

הנאשם, יליד 1954, הוא בן-זוגה מזה כתשע שנים של המתלוננת גב' פלונית, אזרחית הפיליפינים.

ביום 11.1.11, לאחר שגילה כי המתלוננת שולחת כספים לבני משפחה בארץ מוצאה בלי ליידע אותו, כעס הנאשם והחל ויכוח בין השניים.

הנאשם נכנס לרכבו וכשנכנסה גם המתלוננת, דרש ממנה לצאת. זו סירבה והנאשם החל לנהוג במהירות כשהוא מאיים על המתלוננת שיגרום לתאונה ולמותה.

אז עצר הנאשם, דחף את המתלוננת אל מחוץ לרכב, הפיל אותה לכביש ונסע מהמקום.

המתלוננת נחבלה כך בגבה וחולייה בעמוד שדרתה נשברה. היא אושפזה בבית חולים ארבעה ימים ונזקקה לטיפול רפואי.

תסקיר שירות המבחן:

הנאשם, נעדר עבר פלילי, גרוש ואב לבן בוגר, ומזה כתשע שנים מקיים כאמור קשר זוגי עם המתלוננת, אותה הכיר באמצעות חבר משותף. השניים נישאו ב-2006 ב"נישואי קפריסין" שלא הוכרו ומעמדה של המתלוננת בישראל הוא זמני גם-עתה ותלוי ברצונו הטוב של הנאשם. כך למשל, כמעט גורשה המתלוננת מהארץ לפני זמן קצר משהודיע הנאשם למשרד הפנים על סיום הקשר הזוגי. הגירוש נמנע כשחזר הנאשם מהודעתו וכיום הוא פועל לדבריו להסדרת שהותה בישראל באופן קבוע.

הנאשם אינו עובד באופן סדיר מזה שנים בעקבות תאונה שעבר ומתקיים מקצבת נכות חלקית ומעבודות מזדמנות.

הנאשם אמנם הודה, אך לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, תוך טשטוש ומזעור חומרת התנהגותו וחומרת הפגיעה. לדבריו, פעל מתוך תחושות של כעס, תסכול ונבגדות, לאחר שגילה כי המתלוננת מעלה באמונו ושלחה למשפחתה כספים מהחשבון המשותף ללא ידיעתו.

המתלוננת אף היא ניסתה למזער את חומרת האירוע, ובעדותה לעונש תיארה יחסים מושלמים ומאושרים של אהבה ותמיכה.

שני בני הזוג מתארים את יחסיהם כאידילים ואת האירוע כחד-פעמי, ושירות המבחן לא יכול היה להגיע למסקנה של-ממש באשר לאופי היחסים. לנוכח שלילת נזקקות טיפולית, לא המליץ השירות על שילוב הנאשם בטיפול.

מסקנות והכרעה:

לצד הקולא, ודאי שיש לקחת בחשבון את עברו הנקי של הנאשם ואת הודייתו. עוד אקבע, באין ראיות סותרות, כי מעשה זה אינו מאפיין את התנהגותו של הנאשם ואת הקשר בין בני הזוג. בנוסף, יש לתת משמעות גם להמשך הקשר הזוגי בין הנאשם והמתלוננת (אף שאיני תמים עד כדי כך, שתיעלם מעיני האפשרות לפיה תלותה הברורה של המתלוננת בנאשם אינה נעדרת מבסיס הקשר).

לצד החומרא, לא ניתן להתעלם מחומרת המעשה, מהנזק הפוטנציאלי ומהנזק הקונקרטי. אלו גדולים הם וקשים, וברגיל היו מחייבים ענישה של מאסר בפועל. זו אמנם מדיניות הענישה המוכתבת בפסיקה ואף נוהגת.

נראה, כי עתירת התביעה לעונש מאסר שאפשר וירוצה בעבודות שירות הינה הוגנת, שלא לומר מקלה.

תקופת המאסר שתוטל לא תהא המקסימלית, לנוכח הודיית הנאשם המצדיקה הקלה.

ההתחשבות במצבו של הנאשם תבוא לידי ביטוי בהימנעות מהטלת עיצום כספי, שיפגע סוף דבר בקופה המשותפת ובכך גם במתלוננת עצמה.